עקב פרסומת שעשיתי אני מקבל המון פניות חלק מהפונים מדווחים על סוכר גבוה וגבוה מאוד. והשאלה שלהם תוך כמה זמן אפשר להיות ללא עודף סוכר דהינו בריאים.

אני אנסה כאן להסביר כפי שאני מסביר לאותם הפונים בטלפון.

סוכר גבוה (מעל 160) וגבוה מאוד (מעל 200) מאוד מסוכן לגוף כשהדם ספוג בסוכר אז עובר פחות חמצן והאברים שנפגעים מזה הם הרגלים והעיניים. אחר הפגיעה הקשה היא בכליות. וכל אלו הנזקים הם בלתי הפיכים - שלא ניתן לתקנם.

הלבלב שתפקידו לספק אינסולין לגוף נמצא במצוקה. אם הוא לא יכול לספק את הכמות הנדרשת זה גורם לכמות סוכר עודפת בדם. גם אם הוא מספק לפי הצורך אך התאים האמורים לקבל את האינסולין מתנגדים מה שנקרא "תנגודת אינסולין", גם כך הסוכר בדם גבוה. ויכול לגרום ללבלב כזה שהוא מיצר יותר אינסולין כדי להתגבר על הבעיה אך ללא תועלת. מכל מקום הלבלב נמצא במצוקה.

ואם יתחיל המטופל להשתמש במיצוי שלי שאמור לתקן את הלבלב, אך הלבלב שלו במצוקה אדירה, הקליטה של המיצוי תהיה קשה מאוד. אז ייקח חודשים רבים עד שיתחיל לחול שינוי. ואני לא ממליץ לאף אחד להתחיל ככה את הטיפול במיצוי.

אלא להתאזן ולאזן את כמות הסוכר בדם! הדבר הראשון הוא בדיקת סוכר יום יומית, בבוקר. בלי הידיעה על גובה הסוכר אי אפשר להתאזן! כשיודעים מה ערך הסוכר בדם מתחילה הדרך להורדת הסוכר, בין בהוספת כדורים, או מי שהסוכר אצלו גבוה מאוד חייב לעבור לאינסולין. אני יודע מניסיון מה אומרת המילה "אינסולין" לכל ה"לא מודדים" ולכל בעלי הערכים הגבוהים מאוד. כשהמילה אינסולין נשמעת אצלם היא מתורגמת ל"תחנה אחרונה"!! והתגובה "על גופתי המתה". וכאן הם צודקים כי כרגע הגוף "מת".

האינסולין שאמור להשתמש בעל הערכים הגבוהים הוא אינסולין ארוך טווח (הזרקה אחת כל 24 שעות) אין אפשרות להגיע ל"איפו" (לערכים נמוכים מאוד)!!! כל "עט" אינסולין מספיקה לכשבוע. אפשר שלא לשמור אותה בקירור אפילו שבועיים. כך שאפילו כשיוצאים לטיול אין בעיה. המחט היא כל כך דקה שנוסף לזה שלא יוצא דם אין מרגישים את הדקירה. האיזון מגיע בכמה ימים ועד שבועיים כבר מאוזנים.

כאן בא הזמן (כשמאוזנים) להשתמש במיצוי שהרי הרצון בסופו של דבר לרדת מהאינסולין או מהתרופות הכימיות שיוצרות תלות לכל החיים.

ברגע שהגוף מאוזן למטה מ-150 הדרך אל ההצלחה קצרה. מתחילים בלקיחת 5 גרם כל יום. וכבר לאחר כמה ימים מרגישים הקלות. למשתמשים באינסולין לפני סיום חודש מתחילה ירידה בסוכר. למשתמשים בתרופות כימיות לא תהיה ירידה!! כיון שהלבלב מתפקד לפי הכדורים. המערכות של הגוף מתוחכמות ביותר. אך אין להם דרך של שיקול דעת או שיכלול דעת. הלבלב התרגל לקבל עזרה מבחוץ והוא יתפקד על פיה. כפי החמור שיתרגל לרוץ לפקודת השוט, לא נצליח לחנך אותו כעת לרוץ בלי השוט. השוט בשבילו הוא לא "השפלה" אלא זו הפקודה בשבילו לרוץ. כך הלבלב למרות שהוא מרגיש בפעולת המיצוי אך הוא לא פועל על פיה. ולכן בהדרגה ובביקורת יורדים בכמות התרופות. ואתן דוגמה: מי שלוקח שני כדורים ביום דהיינו 14 כדורים לשבוע. ההורדה תהיה עד 10% דהינו כדור וחצי לשבוע. בפועל מורדים פעם שבוע כדור אחד, ועוד פעם חצי כדור, וככה למשך שלשה שבועות (כל זה למי שהתחיל במיצוי, ורק לאחר שלשה שבועות של לקיחת המיצוי והתרופות מתחילים בצמצום) והיה והסוכר לא עלה, סימן שהמיצוי מתחיל לתת את אותותיו. וכך אפשר שוב לאחר מכן להוריד 10% וכך הלאה עד שמגיעים למצב שירדו הכדורים והסוכר כפי שהיה בתחילה, וכאן תתחיל הירידה בסוכר.

אני חוזר ומדגיש! כל מטופל רצוי והכרחי להיות אתי בקשר אחת לשלשה שבועות, לקבל תדריך אישי. זו הדרך הבטוחה להצלחה.